למה אנחנו מנסים לגרום לתנורי החימום שלנו להתקלקל בחדרי אמבטיה
חדרי אמבטיה הם בעצם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שעלולות לפגוע במכשיר, וטמפרטורות שיכולות לעלות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות ספורות. זו סיטואציה אידאלית לכישלון של המכשיר האלקטרוני.
אנחנו לא סתם “מקווים” שהמנורות שלנו אטומות למים. זו דרך טובה לקבל שיחה מלקוח כועס. במקום זאת, אנחנו שם אותן בתנאי חום ולחות קיצוניים, כדי לנסות לגרום להן להתקלקל. אנחנו רוצים לגלות את נקודת הכישלון שלהן לפני שהמוצר יעזוב את המחסן שלנו.
המאבק נגד הלחות
העניין הוא שאדי המים הם ערמומיים. הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במעטפת של המכשיר, או בחומרי האטימה שאי אפשר אפילו לראות. כשהלחות פוגעת בחוטים הפנימיים או בחוט הטונגסטן, הכל נגמר – יש חמצון, קצר חשמלי, והמכשיר לא עובד יותר.
כדי למנוע זאת, אנחנו מעבירים כל סדרה של מכשירים לבדיקות קפדניות. אנחנו מניעים את המכשירים בין טמפרטורות ולחויות קיצוניות במשך מאות שעות. אנחנו מחפשים סדקים קטנים בזכוכית, ומוודאים שחומרי האטימה לא נקמלים או נפגעים כשהמכשיר חם.
האיזון
אתם עשויים לחשוב, “פשוט תאטמו את המכשיר היטב!”
אבל יש בעיה: אם נאטם את המכשיר יותר מדי, החום יישאר בתוך המכשיר. אם נאטם אותו יותר מדי, החלקים הפנימיים יישרפו.
זו בעצם דרך ללכת על חבל דק. אנחנו מאזנים בין רמת האטימה לבין אפשרות לאוורור – מספיק כדי שהחום יוכל לצאת, אך לא מספיק כדי שהאדים ייכנסו. התוצאה? מכשיר שנשאר יבש, אך לא נקטע כל עשר דקות בגלל החום.
אנחנו גם ניתן לכם את נתוני הכישלון האמיתיים. כך תוכלו לבחור את המכשיר המתאים ביותר להתקנה שלכם, בלי לנחש.